בתקופה האחרונה זוכים העובדים ברוב ענפי המשק, לתנאים יוצאי דופן בנדיבותם, לרבות עבודה מהבית, שכר והטבות נוספות.
השאלה הגדולה היא באיזו מידה, אם בכלל, המגמה הזאת עלולה להשתנות בהנתן ניצני המיתון שצצים לאיטם, בפרט בתופה בה חברות בינלאומיות גדולות מדברות על עצירת גיוסים ובמקרים מסויימים מדובר אפילו על פיטורי צמצום.
עקרונית זה היה אמור להפחית את כוח המיקוח של העובדים. אלא שבפועל, השוק הוא עדיין שוק של עובדים\מועמדים, דבר שיאפשר למועמדים להמשיך לקבל הטבות לפחות בטווח הקרוב.
נכון לעכשיו, מעסיקים מתקשים עדיין למשוך את הטלנטים המבוקשים ובעלי המיומנויות והם אף מתקשים לאלץ את העובדים לחזור לעבוד במשרד.
אבל זה רק נכון לעכשיו. הדינמיקה בין עובדים ומעסיקים עלולה להשתנות. אם זה יקרה, יתכן שחברות יוכלו לקבל את ה'תחמושת' שתאפשר להם לנקוט קו קשה יותר כנגד הסדרי הגמישות לעובדים במשרה מלאה.
המשמעות היא, שלא מעט חברות נוספות צפויות להתחיל ללחוץ על העובדים לחזור למשרד, או לפחות לצמצם את מספר ימי העבודה מהבית. עם זאת, מודל העבודה ההיברידי לא צפוי להעלם לחלוטין, לפחות לא בזמן הקרוב.
ממחקר שוק שנערך בארה"ב עולה, כי לפני פרוץ המגיפה, כ-10% מהעובדים בארה"ב עבדו מהבית בלבד.
החוקרים מציינים, כי הם מאמינים כי עד סוף שנת 2024, שיעור העובדים שעובדים מהבית בלבד (בארה"ב) יגיע לכ-20%. המשמעות היא, שעדיין כ-80% מהעובדים יעבדו במשרד לפחות חלק מהזמן.
נזכיר, כי משנת 2000 היו שני מיתונים גדולים שהתאפיינו בפיטורים ועצירת גיוסים: האחת ב-2001-2002 והשנייה בשנים 2007-2009.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארה"ב פרסמה לאחרונה דו"ח ממנו עולה, כי לאחר תום תקופת הקורונה, חל שפל בעבודה מרחוק של עד 7.7%. כלומר, פחות ממחצית ממה שהיה לפני שנה. מומחים צופים ששיעור זה ימשיך לרדת, בלי קשר למיתון.
ולמרות כל זאת, ובהנתן אופיים הלא שגרתי (שאינו דומה לדורות קודמים) של בני דור המילניום ודור ה-Z, סביר להניח שמעסיקים בכל זאת יגיעו עם העובדים לפשרות לגבי גמישות בעבודה.
מנתונים שעולים ממחקרי שוק שנערכו בארה"ב עולה, כי יש אמנם שינויים במידת הגמישות, אבל המודל ההיברידי עדיין זוכה לחוסן.
אין ספק שהאזהרות לגבי מיתון מתקרב (ואיתו עצירת גיוסים ואף פיטורים) נשמעות בעוצמה הגבוהה ביותר שהיתה מתחילת 2020. אבל באותה מידה ניתן לומר שהנתונים העדכניים המגיעים מארה"ב מצביעים על כך שהדאגה הינה מוקדמת מדי.
תחושת החשש העיקרית של המשקיעים ובעקבותיהם גם של הכלכלנים, נובעת מהעלאת הריבית. משקיעים (שמתמקדים בהשקעה בחברות) וכלכלנים מסויימים, חוששים מפני ירידה בהשקעות בחברות שיגיע בעקבות העלאת הריבית ולכן החשש מעצירת ההתאוששות שלאחר משבר הקורונה.
וכאשר משקיעים חוששים להשקיע בחברות, חברות רבות חוששות להגדיל הוצאות ולכן עוצרות גיוסים.
לעומתם, יש כלכלנים אופטימיים יותר, שרואים סיבה מועטה לדאגה כזו. האינפלציה אכן מהווה בעיה לשוק כולו, והצמיחה אכן עלולה להאט.
אבל כלכלנים אלה מתמקדים בנתונים שעולה מהם, כי ארה"ב נמצאת במצב טוב מאוד בהתחשב בכך שזה עתה יצאה ממיתון היסטורי. ומה שנכון לארה"ב נכון גם לשאר העולם המערבי.
